אמרת “קוקטייל האנקי פאנקי”, אמרת “עדה קולמן”. אבל מי היא אותה עדה? נגיע לזה.

אם הייתי נתקע על אי בודד – אי בודד עם בר, כלומר – והייתי יכול לבחור ספר קוקטיילים אחד בלבד להשתמש בו כדי לרענן את זכורני – אז “ספר הקוקטיילים של סאבוי” של הארי קראדוק משנת 1930 היה הבחירה הראשונה. ככל הנראה מדובר על ספר המתכונים החשוב והמפורסם בעולם.

קראדוק, אמריקאי שנמלט מארה”ב כאשר תקופת היובש נכנסה לתוקפה בשנת 1920 (עד כדי כך הוא אהב לשתות), תיעד מאות משקאות שהגיש (ובמקרים מסוימים המציא) בבר האמריקני במלון סבוי הבריטי בלונדון, חלקם נפוצים ומפורסמים עד היום.

מלון סבוי נסגר בשנת 2007 לשיפוץ בן שלוש שנים, ונפתח מחדש באוקטובר 2010 עם כמה חידושים – אך דבר אחד שנשאר הוא אותו בר היסטורי, בו עדיין ניתן להזמין כמה מהמשקאות המפורסמים ביותר של המקום. קראדוק לא היה הברמן היחיד בסאבוי. הוא הגיע לשם בעקבות עדה קולמן – “קולי”, כפי שהלקוחות הקבועים קראו לה – שעבדה בבר האמריקני משנת 1903 עד 1925 והגישה שתיה כמעט לכל אחד, כולל מארק טווין והנסיך מויילס.

קוקטייל האנקי פאנקי הוא ההמצאה שלה – שילוב נהדר הכולל חלקים שווים של ג’ין וורמוט מתוק. הוא מתחיל כמו קוקטייל המרטינז, אבל במקום ליקר מרסקינו הוא משתמש בקצת מהליקר המריר פרנה ברנקה. קולמן יצרה את הקוקטייל עבור סר צ’רלס הוטרי, שחקן מהולל שביקר בבר. לפי הסיפור, הוא ביקש משקה חזק במיוחד. קולמן הגישה לו את המתכון הנאה הזה, מה שהוביל אותו לקרוא בדרמטיות “זה ממש האנקי פאנקי!” (That is the real hanky-panky) – ומאז השם תפס.