מכירים את הסרטים האלו בהם הגיבורים – סביר להניח מאפיונרים -יושבים באחת מאותן מסעדות איטלקיות של פעם עם שולחנות המכוסים במפות שולחן משובצות באדום ולבן ואגרטלי קש – סביר להניח שבשלב כזה או אחר של הערב הולך להיות שם בקבוק סמבוקה. אבל מה זה בכלל סמבוקה, ואיך שותים אותה? המשיכו לקרוא.
מה זה סמבוקה?
סמבוקה הוא ליקר איטלקי שקוף עם נגיעות טעם של שמנים אתריים מכוכב אניס או אניס ירוק, המעניק לו את האופי המובהק של ליקריץ. כמו כל ליקר – הסמבוקה מיוצר משילוב של סוכר לצד שני המרכיבים האחרים שהם כוכב אניס ואלכוהול. כדי קצת להוסיף עניין לליקר הזה שהוא בסופו של דבר מאד פשוט, חלק מהסמבוקות כוללות צמחים וצבעים אחרים כמו אניס ירוק, פרח סמבוק, שומר ואפילו ליקריץ.
כל עוד יכולים למצות את שמני האניס, מותר גם להוסיף תבלינים נוספים אך אלו מועטים. התיבול נעשה בהשריית התבלינים במיכלי מתכת גדולים לתקופה של שבוע שאחריה הנוזל מסונן ומבוקבק.
אז מאיפה כל הצבעים? בעוד שהסמבוקה הבסיסית היא שקופה (וידועה גם בשם “סמבוקה לבנה”, סמבוקה שחורה או כהה מסווגת כך על ידי תוספת של שוש (שלמען ההגינות, הוא לא לגמרי שחור, ומשאיר אחריו גוונים של כחול/סגול). סמבוקה אדומה היא אלטרנטיבה פופולרית נוספת, כאשר המרכיב הנוסף בה יכול להיות כל דבר, מפטל ועד דובדבנים. לחלק מהיצרנים לא אכפת משינוי הצבע, הם פשוט אוהבים את ההבדל בטעמים, אז דברים כמו סמבוקה בטעם בננה או סמבוקה בטעם קפה גם הם קיימים.
מבחינת אחוזי אלכוהול, המינימום הוא 38%, אך לרוב הסמבוקה מכילה 40 או 42 אחוזים.
ההיסטוריה של הסמבוקה
המקורות של הסמבוקה מעט מבלבלים. בהגדרה, המונח סמבוקה מגיע מהמילה הלטינית סמבוקוס, שמשמעותה “סמבוק“, אבל האמת היא שסמבוקה לא חייבת לכלול סמבוק. באופן מוזר, המילה שימשה לתיאור ליקר אחר (שאכן יש בו סמבוק) שנוצר לפני כ-130 שנה בעיירה צ’יוויטווקיה, אותו המקום בו נוצרה הסמבוקה הראשונה.
מחקרים אחרים מראים שהמילה סמבוקה מגיעה מ-“זמוט”, משקה ערבי בטעם אניס שיובא דרך הנמל האיטלקי של צ’יוויטווקיה. זה נשמע כבר יותר הגיוני, אבל אתם תשפטו.
הסמבוקה הראשונה שיוצרה באופן מסחרי הגיעה מאיטליה, והומצאה על ידי בחור בשם לואיג’י מנזי בשנת 1851. התגלית הגדולה שלו הייתה האניס המשובח שהיה “טוב מאוד לבטן לאחר ארוחה”. באופן מקומי, הסמבוקה של לואיג’י הייתה להיט, אבל רק ב-1940, כאשר אדם בשם אנג’לו מולינארי התחיל לייצר סמבוקה משלו לשוק הבינלאומי, המשקה החל לקבל פרסום בינלאומי.
הוא הפך למרכיב עיקרי בתרבות “לה דולצ’ה ויטה” של איטליה משנות ה-50 וה-60. באמריקה, הסמבוקה צד את עינו של פרנק סינטרה, שהרחיק לכת עד שכתב מכתב למשפחת מולינארי שהכריז על אהבתו למולינארי סמבוקה. המתכון של אנג’לו היה כל כך מוצלח, עד שממשלת איטליה הכירה בו כמותג הסמבוקה היחיד שיכול להשתמש במילה “אקסטרה” בשמו.
איך שותים סמבוקה?
אמנם אין דרך נכונה או לא נכונה לשתות סמבוקה, אבל יש דרך מקובלת להגיש את הליקר. בדרך כלל, הוא מוגש נקי או מדולל במים בכוס סניפטר. כאשר מגישים אותו עם פול קפה בכוס, הוא מכונה סמבוקה קון לה מוסקה (“עם הזבוב”). אגב, אפשר להגיש אותו גם עם שלושה פולי קפה המייצגים בריאות, אושר ושגשוג, או שבע פולים המסמלים את שבע הגבעות של רומא.
האגדה מספרת שכשבחורה הייתה מביאה את בחיר ליבה אל הוריה, הם היו סועדים יחדיו. בסוף הארוחה אֵם המשפחה הייתה מגישה סמבוקה. אם האב קיבל את המשקה עם שלושה פולי קפה (סימן לשילוש הקודש: האב, הבן ורוח הקודש) סימן שהאם נתנה את אישורה.
מעבר לכך, סמבוקה מעורבבת לעתים קרובות עם מים, מה שגורם לה להיות עכורה (בדומה למה שקורה בשתיית אוזו מהול במים), ולפעמים מוסיפים קצת ממנה לקפה, שמקבל את השם הנקרא Caffè Corretto.
קוקטיילי קפה הם נקודת התחלה טובה למציאת שימושים אחרים עבור הליקר. לדברי קורי אלמי, המנהלת הכללית של MilkBoy בפילדלפיה. “לסמבוקה יש זיקה טבעית למוצרי חלב, כך שניתן לשים אותה במשקאות אחרים מלבד קפה, ואפילו לנסות את זה עם גלידה או לערבב את זה במילקשייק.”
סמבוקה וקפה זהו ציוות משמיים. ישנם כאלו הנוהגים להוסיף סמבוקה לקפה שלהם במקום סוכר, פעולה היוצרת מה שנקרא “קפה קורטו”, בעצם קוקטייל קפה. ישנם מספר קוקטיילים שניתן להכין עם סמבוקה לתוצאה מעניינת – כמו ווספר סמבוקה המכיל ג’ין, וודקה וסמבוקה או פליימינג למבורגיני, קוקטייל שכולל הבערה של המשקה.
ואם כבר מדברים על זה, האגדה מספרת כי בימים עברו הזבובים נמשכו למתיקות שבשוט הסמבוקה ובכדי להרחיקם היו מבעירים את המשקה. סיפור זה נלקח על ידי מולינארי וניתן לו הסבר פונקציונלי יותר – קלייה שלפול הקפה על ידי הבערת השוט מייצרת ביס מריר שילווה את מתיקות הליקר.
לקריאה נוספת
רוצים להכיר עוד כמה ליקרים מעניינים? הנה כמה פוסטים שאולי תאהבו:
