אתם עומדים בחנות משקאות ומסתכלים על המדף. לפניכם שני בקבוקים: האחד הוא בורבון, השני הוא וויסקי. אתם מנסים להבדיל בין שניהם, אבל לא ממש רואים הבדל. אתם עוברים על התווית ועדיין לא מבינים. ותוהים לעצמכם, מה זה בורבון, ואיך הוא שונה מוויסקי?
התשובה, בגדול, היא זו – כל בורבון הוא וויסקי, אך לא כל וויסקי הוא בורבון.
נסביר.
מה זה וויסקי?
הוויסקי הוא משקה המזוקק מתערובת תוססת של דגנים – בדרך כלל תירס, שעורה, שיפון וחיטה. לא ניכנס פה לפרטים כי כבר כתבנו באריכות על תולדות הוויסקי ושיטת הייצור שלו, אבל ההבדל היחיד שקבוע האם משקה הוא וויסקי או בורבון זה אותו יחס של דגנים המרכיבים אותו.
מה הופך וויסקי לבורבון?
כדי שוויסקי ייקרא בורבון, החוק דורש שהוא יזוקק מתערובת שמכילה לפחות 51 אחוז תירס. לאחר מכן נהוג לחלק את הבורבון לשתי קטגוריות נוספות, בהתאם ליתרת התערובת (אותם 49% שנשארו) – יש את בורבון החיטה (בדרך כלל ורך ועדין יותר) ובורבון שיפון (עם טעם חריף יותר). בנוסף, אחוז האלכוהול בתום תהליך הזיקוק הסופי לא יעלה על 80 אחוז.
בנוסף, על פי החוק בורבון צריך להיות מיושן בחבית עץ אלון לבן שעברה השחמה (שרפת החבית מבפנים), תהליך הדורש חבית חדשה לכל סבב זיקוק. התנאי הזה גרם לבעיות אספקה רבות במהלך השנים האחרונות בהן הביקוש לבורבון צמח ויצר מחסור עצום בחביות חדשות. מצד שני, החביות לא הולכות לפח – לאחר השימוש הראשוני הן מועברות למיחזור ונשלחות לסקוטלנד על מנת לשמש בתהליך יישן וויסקי.
הקריטריון האחרון בו וויסקי צריך לעמוד כדי להיחשב כבורבון הוא צריך להיות מיוצר בארה”ב. הרבה מהבורבון שאנו קונים מגיע ממדינת קנטקי, במקור ממחוז שנקרא – ניחשתם נכון – מחוז בורבון.
בזמנים עברו, כאשר חביות הוויסקי היו מוכנות למשלוח הן הוחתמו עם שמו של המחוז בו יוצרו, כך שאנשים התחילו לקרוא לוויסקי שהגיע מהאיזור בורבון, פשוט כדי לבדל אותו מסגנונות הוויסקי האחרים. כשחוק היובש בארה”ב נכנס לתוקפו (בשנת 1919) כמעט כל המזקקות במחוז נסגרו, וכבר לא נפתחו חזרה לאחרי ביטולו. כיום, רוב הבורבון מיוצר אכן בקנטקי, אבל במחוזות אחרים.
ומה עם ה-“טנסי וויסקי”?
כמו שאתם יכולים לנחש, הוויסקי טנסי הוא וויסקי שחייב להיות מיוצר במדינת טנסי, אך בנוסף עליו לעבור גם סינון עם פחם מעץ מייפל – השלב שנותן לו את הטעם החלק והייחודי שלו.
לקריאה נוספת: על הטנסי וויסקי
