ג’ק דניאלס: על ההיסטוריה של ה”טנסי וויסקי”

ג’ק דניאלס (Jack Daniel’s – לאתר הרשמי של המותג) הוא מותג טנסי וויסקי אמריקני שהפך לאחד ממותגי האלכוהול הפופולריים ביותר בעולם. הוא מאופיין בטעם מתקתק, חלק וקל יחסית לשתייה. אבל האם אתם מכירים את ההיסטוריה המרתקת שעומדת מאחוריו?

היסטוריה קצרה של ג’ק דניאלס

סיפורו של וויסקי “ג’ק דניאלס” מתחיל בשנת 1850, השנה בה נולד ג’ספר ניוטון דניאל (Jasper Newton Daniel) במחוז לינקולן בטנסי, ארצות הברית. ג’ספר, שקיבל את הכינוי “ג’ק”, היה הצעיר מבין 13 אחים, וכמו שהיה נהוג באותה התקופה, בטח במשפחה מרובת ילדים כזו, הוא לא הלך לבית הספר אלא יצא לחפש עבודה, וכבר בגיל 7 החל לעבוד עם מטיף נוצרי בשם דן קול בחנות המשקאות שלו.

אותו קול גם חילטר בהפעלת מזקקת וויסקי קטנה וביתית, בה זיקק וויסקי מדגנים שונים ומכר בחנות שלו. ג’ק הצעיר לא רק היה עובד חרוץ ואפקטיבי, אלא גם התעניין מאד בתהליך זיקוק הוויסקי, ועם הזמן הוכיח אוטודידקטיות מרשימה בתחום. קול, שהבין כי יש לו עסק עם “מסי של הוויסקי” (הניסוח שלי, לא שלו), החליט לנצל את המצב והכניס את ג’ק – בן 11 בלבד, כן? – כשותף מלא בעסק.

ב-1863 אדון קול החליט שנמאס לו, הוא רוצה להיות מטיף נוצרי ב-“פול טיים ג’וב”, ומכר את המזקקה שלו לג’ק בן ה-13 ו-8 חודשים. כך הפך ג’ק לבעלים הרשמיים והיחידים של מזקקת הוויסקי שבעיירה לואי קריק, טנסי (Louise Creek).

ג’ק בעל הבית

ג’ק זיקק את הוויסקי מתירס, שיפון ושעורה מונבטת, וסינן את התזקיק דרך פחם שנעשה מעץ מייפל (עץ אדר). כבר בזמנו היה מדובר על תהליך ייחודי, אך אפילו עד היום הוא נותר אחת מאבני הייסוד של וויסקי “ג’ק דניאלס”, ובכללי של וויסקי מסוג טנסי – אשר חייב להיות מיוצר במדינת טנסי בארצות הברית, וכן חייב לעבור סינון דרך פחם פעיל מסוג עץ מייפל.

תהליך הזיקוק אורך כעשרה ימים, המון זמן במונחים של פעם, ומשמעותו בפועל היא הכנסת שכבה עבה וצפופה של פחם למיכל ענקי שעליה שופכים את הוויסקי. הוויסקי מחלחל לאיטו דרך הפחם, שסופח את הרעלים והטעמים האגרסיביים מהכהל והופך את הוויסקי לחלקלק ונקי יותר.

המשקה נודע בשם “הוויסקי הישן של מחוז לינקולן” (The Old Lincoln County Process), וכבר אז נחשב לאיכותי יותר משאר המשקאות האמריקאים.אבל בכל זאת לג’ק הייתה בעיה אחת. המים במחוז לינקולן – אשר שימשו למהילת הדגנים – הכילו סיד, מה שאומר שהם היו עשירים מדי במינרלים והקשו על זיקוק הוויסקי.

לאחר שקיבל פטור ממלחמת האזרחים האמריקאית לאור גובהו הנמוך (כן, זו לא בדיחה. הוא היה 1.58 מטר ולדעתי זה בערך הגובה של רובי המוסקט שהשתמשו בהם בתקופה ההיא), התפנה ג’ק לחפש מיקום חדש למזקקה שלו. לאחר חיפושים רבים הוא הגיע לעיירה בשם לינצ’בורג (Lynchburg) שבמחוז מור (Moore County) בטנסי, בה היה מעיין קטן בו זרמו מים נקיים מברזל וסיד העומדים על טמפרטורה קבועה של כ- 13 מעלות צלזיוס. ג’ק אמר “ג’קפוט!”

במהלך מהיר תחת חסות המלחמה והוסר בחוקי תכנון ובניה כלשהם, ג’ק העביר את המפעל כולו ללינצ’בורג ומיקם אותו כך שבלבו יימצא המעיין. בזכות המים המיוחדים ותהליך הסינון המושלם, הפך הוויסקי של ג’ק דניאל למיוחד במינו ולאחד הנמכרים ביותר בארצות הברית.

יורשים

כיוון שלא נישא מעולם ולא היו לו ילדים, לקח ג’ק את אחיינו, לם מוטלו (Lem Motlow), ולימד אותו את רזי המקצוע במטרה להוריש לו את העסק. ב-1907 וכשהוא כבר די חולה, פרש ג’ק מן העסק, והשאיר את הניהול היומיומי של המזקקה ללם ולבן דודו דיק דניאל (Dick Daniel).

ב-1911, כשהוא בן 61, מת ג’ק דניאל. המוות שלו היה ביזארי, על גבול האגדי. מסופר כי לילה אחד ב-1905 ג’ק רב עם אחיינו, ובתור בעלים של מזקקה הוא החליט להתמודד עם העצבים בצורה ההגיונית ביותר – להשתכר רצח. הבעיה היא שהשכרות עשתה אותו קצת פרנואיד, והוא הי משוכנע כי לם הולך למכור את המתכון הסודי להכנת הוויסקי למתחרים.

מבועת, הוא רץ למשרד של המזקקה על מנת לפתוח את הכספת ולוודא כי דפי המתכון הסודי עדיין שם, אך מרוב שהיה שיכור הוא שכח את הקוד, התעצבן, ובעט בכספת מתוך יאוש. אותה בעיטה שברה לו את הבוהן. שטף הדם הקטן ברגלו לא טופל כמו שצריך, הפך לנמק מכוער ואכזרי, ואחרי שש שנים של סבל -ג’ק דניאל מת. הכספת מוצגת עד היום במזקקה שבלינצ’בורג, כעדות למשפט “Drink Responsibly”.

בתקופת היובש בארצות הברית בין השנים 1920-1933 היתה המזקקה סגורה, ולם מוטלו עבר לתחום הפורח של סחר בפרדות. כשהסתיימה תקופת היובש הוא חזר להפעיל את המזקקה, אך לא לזמן רב – בזמן מלחמת העולם השנייה הממשל האמריקאי אסר, שוב, על ייצור וויסקי, על מנת לחסוך בדגן.

לאחר המלחמה ההמזקקה נפתחה מחדש, ונשארה פתוחה מאז ועד היום. אגב, מחוז מור, בוא היא שוכנת, לא ביטל עד היום את אותו חוק יובש – כך שמותר להם לייצר את הוויסקי אבל לא לשתות. הגיוני בסה”כ.

ג’ק דניאלס: וויסקי טנסי

ג’ק דניאלס שייך לקטגוריה מיוחדת של משקאות שנקראת “וויסקי טנסי”. רבים מתבלבלים ומכנים אותו “וויסקי בורבון”, אך יש שני הבדלים בין “וויסקי טנסי” ל”וויסקי בורבון”:

1. “וויסקי טנסי” חייב להיות מיוצר אך ורק במדינת טנסי, בעוד ש”וויסקי בורבון” יכול להיות מיוצר בכל מקום בארה”ב.
2. “וויסקי טנסי” חייב לעבור לפחות סינון אחד דרך פחם מעץ מייפל, “וויסקי בורבון” לא.

פרט לאלה, תהליך הייצור של השניים זהה לחלוטין – השיכר חייב להכיל (לפני הזיקוק) מינימום 51% תירס, יישון מינימלי של שנתיים בחביות חדשות וחרוכות מעץ אלון, צבע ענברי ואחוז אלכוהול של לא יותר מ- 80% בנפח. גם ב-“וויסקי טנסי” משתמשים בשיטת ה”סאוור מאש” (Sour Mash), אותה שיטה שבה לוקחים שמרים “משומשים” לתהליך התסיסה הבא ובכך חוסכים זמן ומאיצים את תהליך התסיסה.

מוצרים

Old No. 7 Black Label – הבקבוק המוכר והנמכר ביותר, 40% אלכוהול (עד אוקטובר 2004 הכיל הוויסקי כ-43% אלכוהול). יש המון תיאוריות וסיפורים על מהו אותו מס’ “7” שעלשמו המותג הזה נקרא, אך לא באמת ברור אם ישנה לכך משמעות אמיתית.

Gentleman Jack– ויסקי מעט מעודן יותר, עובר סינון כפול דרך פחם עץ מייפל, חלק יותר לשתייה מה-No. 7 – בעל 40% אלכוהול.

Silver Select – ויסקי סינגל ברל בעל 50% אלכוהול.