אין קוקטיילים פשוטים או מרעננים כמו קוקטייל ה-“גימלט” הקלאסי, המורכב מג’ין, מיץ ליים טרי וסוכר. לאור הפשטות שבו, יש המגדירים אותו בתור “ג’ין סאוור” – מה ששם אותו במשפחה טובה יחד עם ה-“וויסקי סאוור” או הדאקירי (סאוור על בסיס רום).

מקורו של הגימלט לא בדיוק ברור, אך האגדה מספרת שהוא הומצא על ידי מלחים בריטיים בסוף המאה ה-18. לפי האגדה, באותה תקופה ניסו לגרום למלחים לצרוך פירות הדר בתור דרך למנוע את מחלת הצפדינה, מחלה שהייתה נפוצה בקרב יורדי ים בתקופה ההיא אשר הנגרמת על ידי מחסור בוויטמין סי.

אז מה הדרך הכי טובה לגרום למלחים לשתות מיץ ליים? לערבב אותו עם משקאות חריפים, כמובן. משם, זה לא לקח להם הרבה זמן להבין שלדבר הזה יש טעם לא רע בכלל, כך שבעוד הצפדינה עשויה להיות נחלת העבר, הגימלט כאן כדי להישאר.

עם השנים הקוקטייל עשה את דרכו לספרי הקוקטיילים – כולל הכותר הקלאסי “ספר הקוקטיילים של סבוי” משנת 1930 – עם מתכונים, מרכיבים ופרופורציות משתנות. כיום, מיץ ליים טרי הוא הבחירה המועדפת, אך במשך עשרות שנים הכינו את הגימלט ברובו עם “Rose’s lime cordial”, תערובת של מיץ ליים וסוכר שנמכרה בבקבוקים החל משנת 1860 (ועדיין קיימת עד היום!). אם אתם עושים את זה, נסו להימנע מהוספת מי הסוכר למשקה, כי המשקה גם ככה ממותק.

את הגימלט ניתן להכין גם עם וודקה. הנוהג הזה היה נפוץ במיוחד בשנות ה-80 וה-90, אך כשהג’ין חזר לאופנה הוא קיבל בחזרה את מקומו הראוי בגימלט. ג’ין הוא שותף טבעי ללימון, ואופיו הבוטני והיבש מוסיף מבנה למשקה תוך שמירה על רמת המתיקות.