פינה קולדה (בספרדית: Piñ‎a Colada) הוא קוקטייל על בסיס רום המורכב מרום לבן, חלב קוקוס ומיץ אננס. את הפינה קולדה מגישים בכוס פוקו גראנדה כשהוא מקושט באננס ובדובדבן מרסקינו. תרגום השם מספרדית הוא “אננס מסונן”, כלומר- המיץ שנסחט מהאננס הטרי.

התיאוריה המוקדמת ביותרר לגבי מקורו של הקוקטייל מספרת על פיראט פורטוריקני בשם רוברטו קופריסי, שכבר במאה ה-19 הכין את הקוקטייל על בסיס קוקוס, אננס ורום לבן עבור צוות האוניה שלו על מנת להגביר את המורל. זה לא כל כך עזר לו והוא מת כמה שנים לאחר מכן, אבל לפחות הוא נרשם בדפי ההיסטוריה כמי שהמציא את הקוקטייל המגניב ועשה קצת גוד-טיים לצוות שלו.

כיום, המשקה פופולרי בארצות רבות, בין השאר בישראל, ויש לו טעם אקזוטי. בגרסאות מודרניות יש המכינים את הקוקטייל בתוספת אבקת חלב, מה שמקנה לו טעם עשיר יותר וייחודי.

באופן מסורתי, משויכת הפינה קולדה לקוקטיילים פירותיים ומבוססי רום מסוג “טיקי”, כלומר קוקטיילים השואבים מתרבות הטיקי הטרופית, הפרחונית והאקזוטית (ברובה פולינזית) של האיים הקאריביים (ביניהם גם המאי תאי והמוחיטו המפורסמים). הקוקטייל הוא המשקה הרשמי של פוארטו ריקו מאז שנת 1978 ומסמל אותה, אך הוא מזוהה גם עם הוואי, קובה, ג’מייקה ואפילו לוס אנג’לס, אחר שהאקזוטיקה הטרופית הפכה את הקאריביים ליעד תיירותי נחשק עבור האמריקנים. בשובם הביתה אמצו האמריקאים את המשקה, וכרגיל הגזימו איתו.

במשך שנים, הפינה קולדה זכה למוניטין גרוע בקרב מומחי קוקטיילים. המשקה הקלאסי הזה היה המייצג העיקרי של אותם ברים זולים ולא מקצועיים, כאלו שמוקמים צד הבריכה במלון והפלגות אלכוהול למיניהן. אבל הקוקטייל הטרופי – תערובת של רום, קוקוס, אננס וליים – נשאר בעניינים כבר יותר מ-200 שנה, וזה מה שהופך אותו לקלאסיקה אמיתית בעיני.