תיכנסו לכל בר בארצות הברית בשנים האחרונות וכנראה תראו אנשים עושים שוטים של ליקר מסקרן בגוון קרמל. רחרוח של המשקה יביא עמו תווים מנטוליים ועשבוניים, תערובת ארצית של עצים, שמן עץ התה וריח של תרופה נגד שיעול. “מוזר”, אתם תאמרו לעצמכם, “זה כהה מכדי להיות וויסקי, שקוף מדי לרום, ואף אחד לא הזמין שוט של ורמוט ב-200 השנים האחרונות – אז מה לעזאזל?” זה פרנה ברנקה – ליקר איטלקי שצובר פופולריות בשנים האחרונות.
מה זה פרנה ברנקה?
פרנה ברנקה הוא ליקר שמסווג כאיטלקי (זו גם הסיבה שמכנים אותו “פר-נט”, ולא “פר-נאי”), והוא ליקר שנעשה בשילוב של עשבי תיבול ותבלינים שמיוחסים להם סגולות רפואיות. ליקרים פופולריים אחרים במשפחה הזו כוללים את האמרו מונטנגרו והקמפרי. הם עושים עבודה נהדרת בהרגעת הבטן, ולכן הם מוצלחים בתור די’גסטיף – אותם משקאות שנהוג לשתות אותם בסוף הארוחה.
למרות שהם מגיעים במגוון טעמים, אחוזי אלכוהול וצבעים – הפרנה נחשב לאחד הטובים שבהם, והוא נע בין 40 ל-45 אחוזי אלכוהול. למרות טעמו המר, פרנה ברנקה הוא אחד מהדיג’סטיפים הפופולאריים ביותר בעולם.
תהליך הכנה
אולי שמתם לב שעוד לא אמרנו שום דבר על זיקוק. הסיבה לכך היא שזיקוק – שיטה בה גאונים מרושעים הופכים נוזל מותסס למשקאות אלכוהוליים על ידי הרתחתו לאדים ואז קירורו (בגדול, כן?) – לא רלוונטית עבור ליקר כמו פרנה ברנקה. במקום, הוא פשוט מבוסס על משקה אלכוהולי נטול טעם המוכן מראש שעורבב בשיטה מיוחדת עם שילוב ספציפי של צמחים בוטניים. זה לוקח הרבה זמן ומאמץ, אבל וואלה, התוצאה שווה את זה.
הוא מיוצר החל משנת 1845 עם אותו המתכון המבוסס על כ-27 צמחים, עשבים ושורשים. המתכון – כמובן -הוא סודי ביותר, והוא עובר במשך הדורות בין בני משפחת ברנקה, אשר מנהלים את החברה מאז הקמתה ועד היום.
מה כן ידוע לנו? החברה סיפרה בהזדמנויות שונות כי בייצור המשקה נעשה שימוש באלוורה מדרום אפריקה, שורש ג’נטיאן מצרפת, ריבס, מור וכינין מדרום מזרח אסיה. ממקורות חיצוניים נטען כי בין מרכיבי המשקה ניתן למצוא גם זעפרן.
הפרנה-ברנקה נשמר בחביות עץ אלון למשך שנה לפחות, תהליך שמעמיק את הארומה שלו ומעניק לו את הגוון החום-אדמדם הייחודי שלו.
מקור
על פי האגדה, ה-“פרנה” נקרא על שם ד”ר פרנה, רופא שוודי שאדון ברנקה ושותפיו העסקיים לגמרי המציאו, וזאת כדי לקדם את המשקה שלהם בתור “תרופת פלא” המסוגלת לרפא תולעים בקיבה, הפרעות עצבים שונות ואפילו כולרה. באופן מבריק, אלו היו דווקא הטענות הללו שעזרו למשקה לצבור פופולריות בארצות הברית, זאת מכיוון שהוא תויג רשמית כמוצר תרופתי (כלומר לא אלכוהולי), מה שעזר לו להתחמק ממגבלות “תקופת היובש” במדינה.
כשהם מחזרים אחר אמריקאים שהורעבו לאלכוהול בערים ובמדינות עם חוקי משקאות פחות נוקשים, סן פרנסיסקו (במיוחד) הפכה ליעד העיקרי, זאת תודות לאוכלוסיה האיטלקית הגדולה ולתרבות השתייה המפותחת בעיר. העיר נותרה עד היום המעריצה הגדולה ביותר של הליקר, וכ-35% מהמכירות של המשקה נעשות בה.
איך שותים פרנה ברנקה?
למרות עוצמתו המכהה על החיך, פרנה הוא ליקר רב תכליתי להפליא. חסידי התרבות הדרום אמריקאית, במיוחד אלו המגיעים מארגנטינה (שבה פרנה-ברנקה מפעילה מפעל), משלבים אותו עם קולה לקוקטייל קליל ומבעבע – במעין פיתוח מרענן לקובה ליברה.
בארצות הברית, נהוג לצרוך את הפרנה לעתים קרובות באופן ישיר, אם באמצעות שוט קר או פשוט בלגימה שלו בטמפרטורת החדר, והוא מאוד פופולרי בקרב ברמנים מכיוון aההשפעות הרפואיות שלו יכולות להקל על העיכול אחרי יום (או לילה) של משמרת ארוכה.
שימושים אחרים של המשקה כוללים הוספה שלו לקפה או הגשתו לצד אספרסו לקבלת פינוק מאוזן לאחר ארוחת הערב, כשתווי ההדרים החדים של המשקה מספקים הרמוניה מרגיעה. וכמובן, דורות של מיקסולוגים יצירתיים התנסו ושילבו אותו במקום אחד מהביטרים בקוקטיילים קלאסיים כמו מנהטן, נגרוני ודומיהם.
וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את ה-“האנקי פאנקי“, אחד הקוקטיילים המפורסמים על בסיס פרנה, שנוצר עוד בשנת 1903 על ידי עדה קולמן, אז ברמנית במלון סבוי בלונדון.
