נורמנדי בהחלט מפורסמת בכמה דברים. יש את סצנות הקרב האיומות, הגבינה המסריחה – שהיא טעימה רצח – וככל הנראה האנשים הכי נחמד בצרפת (ובינינו, זו לא תחרות כזו קשה). אבל למי שמעריך אלכוהול משובח, הגבעות הירוקות של נורמנדי הן שם נרדף למקום הייצור של ה-“קלבדוס” (Calvados) החביב כל כך.
מה זה קלבדוס?
רשמית, מדובר בסיידר תפוחים שמזוקק לברנדי. בפועל, זה הרבה יותר מזה. בתור התחלה, הוא לא עשוי רק מתפוח אחד. ישנם יותר ממאתיים זנים של תפוחים שונים המותרים לשימוש בברנדי. תפוחים עשויים להיות בטעמים שונים – מתוקים או מרירים, כולל זנים מרירים שאינם נאכלים בדרך כלל – ולא רק שהסוגים השונים של המשקה נבדלים לפי האזור בו מגדלים את התפוחים, גם שיטות הייצור והיישון משתנות מאחד לאחד.
את התפוחים קוטפים בדרך כלל ביד ואת המיץ מתסיסים לסיידר ומזקקים. לאחר יישון של לפחות שנתיים בחביות עץ אלון אפשר להכריז על התוצאה כקלבדוס, אך ככל שיתיישן הוא ייעשה חלק ועשיר יותר וצבעו יתכהה ויקבל גוון ענברי. רוב הקלבדוס עשויים מתערובות של שנות בציר שונות (קרי, הבציר שמוכרז על הבקבוק הוא המינימלי – אבל סביר להניח שהוא מעורבב עם בצירים ישנים יותר), ומיעוטם מיוצרים מיבול של שנת בציר מסוימת.
היסטוריה
קארל הגדול, המלך התרפתי ששלט על מרבית מערב אירופה בימי הביניים, לא היה ידוע בנימוסיו הטובים או באישיותו המלבבת. הוא זכור בעיקר כי הוא תואר על ידי אחד מהמכרים שלו כך:”מלכנו מדיף ריח של סוס, אוכל כמו חזיר, יש לו קול של עורב ומנהגים של קוף”, וכי הוא היה האחד שהחליט לנטוע עצי תפוחים בנורמנדי.
נתקדם קצת קדימה עם הזמן ונגיע לאמצע המאה ה-16, בה אציל נורמני, ז’יל דה גוברוויל, החליט לנסות ולזקק ברנדי מסיידר התפוחים המקומי. הרעיון היה כל כך מוצלח שהוא התפשט במהרה, וכבר בתחילת המאה ה-17 היו כל כך הרבה עוסקים במלאכה שהם הקימו את “גילדת מזקקי ברנדי התפוחים של נורמנדי”.
השם “קלבדוס”, ככינוי לאזורים אלו וככינוי לברנדי התפוחים, הופיע לאחר המהפכה הצרפתית. במהלך המאה ה-19 החל ייצור תעשייתי של המשקה, שיוצר קודם לכן במזקקות כפריות קטנות.
אופן הכנה
זה לא פשוט לתאר את הקלבדוס. באזור קלבדוס, הקטן לפחות בחצי משטחה של ישראל, ממוקמות למעלה מ-400 מזקקות פעילות, שלכל אחת מהן סודות ייצור משלה. בין יצרנים שונים, תערובות תפוחים וקטגוריות גיל, הספקטרום רחב.
הייצור יכול אפילו להשתנות באופן בו קוטפים את התפוחים. בעוד שיצרנים מסוימים מחכים שהתפוחים פשוט יפלו מהעץ (מה שנקרא “שיטת אייזק ניוטון”), אחרים קוטפים אותם ישר מהעץ בצורה מכנית. אף על פי כן, כשמדובר בקלבדוס, זה אף פעם לא רק משחק של השוואת תפוחים לתפוחים.
שיטת הזיקוק משתנה גם היא. בעוד שלא כל הקלבדוסים עוברים זיקוק כפול (המתבצע בסיר אלמבי מסורתי), רק אלו שכן זוכים להיקרא “Calvados Pays d’Auge”. יש הטוענים כי תהליך הזיקוק הכפול מעניק למשקה מורכבות והופך אותו מתאים ליישון ארוך יותר, ואילו זיקוק יחיד ארוך מעניק לקלבדוס טעם תפוח טרי ונקי אך עם פחות מורכבות.
אז זה לא משנה מה הטעם שלכם – ככל הנראה יש אי שם בקבוק (או כמה) של קלבדוס המתאימים לכם באופן מושלם.
