היי חברים. היום אנחנו הולכים ללמוד איך שותים לימונצ’לו. לא רק זה, אנחנו הולכים לדבר על ההיסטוריה המעניינת של המשקה האיטלקי המרענן, על הצורה בו נהוג (וכדאי) לשתות אותו, כולל שלושה מתכונים לקוקטיילים חביבים, וגם נדבר על הטעם, משקאות דומים וערכים תזונתיים.
בתכלס, השקענו.
מה זה לימונצ’לו, וקצת היסטוריה
לימונצ’לו הוא ליקר המיוצר מקליפות לימונים בתוספת אלכוהול, מים וסוכר (ויש המוסיפים גם מיץ לימון). הלימונצ’לו קל יחסית להכנה מחומרים ביתיים, ורבים באיטליה ובסיציליה נוהגים לכבד את אורחיהם בלימונצ’לו ביתי לאחר הארוחה.
תאריך המצאתו של הלימונצ’לו אינו ידוע, אך רוב התיאוריות מאמינות שזה קרה ככל הנראה בין המאות ה-17 ל-19 לאורך חופי דרום מערב איטליה, בסורנטו (Sorrento) ובאי קאפרי (Capri). האיזור הזה ידוע בלימונים האיכותיים הגדלים בו, להם חומציות נמוכה מאד – דבר הגורם לקליפה שלהם להפיק שמן איכותי יותר שהופך אותם מצויינים לייצור המשקה, ונותנים לו גוף וארומה מיוחדים.
אחד המותגים הידועים ביותר של המשקה, וככל הנראה הראשון אשר הופק באי קאפרי הוא ה-“לימונצ’לו די קאפרי”. לפי הסיפורים, וינצ’נזה קנלה (שהייתה בעלת אחד מהמלונות הראשונים באי), היא הראשונה שהגישה את המשקה לאורחי המלון כדיג’סטיף לאחר ארוחת הערב. היא קראה למשקה “לימונצ’לו” (שם אשר נלקח מהמילה הקאפרית “לימונילו”), והצליחה ליצור חוויה חדשנית ומרעננת. התיירים התלהבו, שמו של המשקה יצא למרחקים – והשאר היסטוריה.
הילדים של וינצ’נזה המשיכו במסורת הכנת המשקה באופן מקומי, עד שב-1988 אחד מהם קיבל שכל וייסד את “לימונצ’לו די קפרי”, החברה הראשונה שייצרה את המשקה, ואף רשמה שם מסחרי על המילה “לימונצ’לו”. עד היום החברה מייצרת את אחד ממותגי הלימונצ’לו המוצלחים, כשהמשקה שלה טבעי לגמרי וללא תוספת צבעי מאכל או חומרים משמרים.
אבל לא רק היא – תכונותיו של המשקה כמו גם הפופולריות אשר צבר (והפוטנציאל הכלכלי הגלום בו), גרמו לכך שמשפחות איטלקיות רבות החלו לייצר אותו באופן ביתי, כל אחת לפי המתכון הסודי והמנצח שלה. כיום הלימונצ’לו הוא המשקה האיטלקי השני בצריכתו, לאחר הקמפארי, והוא אף זכה לתואר “המשקה הלאומי של איטליה”.
עם זאת, אין באמת הגבלה גיאוגרפית על מקום ייצור המשקה (כמו למשל הקוניאק, המיוצר בלעדית במחוז קוניאק שבצרפת, או הטקילה שחייבת להיות מיוצרת במקסיקו) – ולכן קיימות לא מעט מזקקות המייצרות אותו בספרד ובארה”ב.
הטעם
על ידי שימוש בקליפה החיצונית של הלימון ולא בגוש ה-“בשר” החמוץ, הלימונצ’לו הוא שמנוני באופן טבעי ועשיר בניחוחות הדרים טריים. זה גם מה שנותן לו את צבעו הצהוב הבוהק ולפעמים כמעט פלורסנטי למראה.
בנוסף, הלימונצ’לו בדרך כלל ממותק בכבדות, ובקבוק בודד של המשקה עשוי להכיל עד כ-300 גרם סוכר.
כתוצאה מכך, ללימונצ’לו יש תחושה מעט סירופית, ואם הוא נעשה כהלכה הוא מכיל ניגוד מאוזן בין גרידת ההדרים לסוכרים המקורמלים, ששניהם מסתירים במרמה את מכת האלכוהול. כתוצאה מכך, קל מאוד לשתות לימונצ’לו כאשר הוא מצונן היטב וטעמי הלימון שלו עדינים להפליא.
בדומה לקוקה קולה, לימונצ’לו בטמפרטורת החדר אינו מומלץ, וטעמו הרבה פחות מוצלח.
וכמו שאמרנו, למרות שהוא יחסית קל לשתייה, הלימונצ’לו לא פראייר. הטעם הסירופי המתוק מסתיר ריכוז אלכוהול שנע בדרך כלל בין 25 ל-30 אחוזים.
משקאות דומים
ההצלחה הבינלאומית של הלימונצ’לו עוררה השראה למגוון משקאות דומים. הציניים יטענו שהנוהג לזקקק פירות באלכוהול הוא, היסטורית, הדרך הטובה ביותר לשמר אותם – כך שאין פה חדשנות גדולה. עם זאת, עד למסחור של הלימונצ’לו, לשיטה הזו לא הייתה הצלחה שיווקית כל כך גדולה.
כיום, ישנם מגוון ריב של ליקרים שהחליטו לרכב על ההצלחה ומשתמשים בסיומת “-צ’לו”:
- ארנצ’לו: ליקר קליפות תפוז
- פרגונצ’לו: ליקר תותים
- מלונצ’לו: ליקר מלון
- נוסינו: ליקר עשוי אגוזי מלך ירוקים
- פיסטאסיוצ’לו: ליקר אגוזי פיסטוק
בינינו, עם שיטת הכנה כל כך פשוטה ותוצאה מוצלחת, ההיקף של התופעה הזו בכלל לא מפתיע.
ואחרון חביב, ישנו ה” קרמה די לימונצ’לו”, המיוצר על ידי שימוש בחלב במקום בסוכר ובמים על מנת לדלל את הלימונצ’לו. מדובר על הגרסה התעשייתית יותר של המשקה, ויש בה כ-17% אלכוהול.
איך שותים לימונצ’לו
אמנם בראיה היסטורית הלימונצ’לו הוא משקה צעיר בסה”כ, אך לא לקח הרבה זמן עד שאיטליה אימצה אותו לתוך מסורות השתייה העתיקות שלה.
בתור התחלה, הלימונצ’לו מוגש בדרך כלל כדיג’סטיף (או “digestivo” באיטלקית), קרי משקה ששותים לאחר הארוחה או יחד עם הקינוח (מכיוון שהוא מתוק למדי). בדומה לחברו האיטלקי האפרול שפריץ, הוא נחשב כמשקה קיצי ומושלם לשעות אחר הצהריים החמימות. מצד שני, זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממנו אחרי ארוחת ערב בימי חורף.
כמו שכבר אמרנו, הלימונצ’לו הוא מתוק מאוד ולכן הוא מוגש כמעט תמיד קר, על גבול הקפו – נהוג לאחסנו במקפיא ולהגישו עם ציפוי קרח שהתעבה על הבקבוק. שתייה שלו כשהוא חם עלולה להיות לא נעימה, כאשר המתיקות תורגש יתר על המידה. יש משפחות איטלקיות הטוענות שברגע שהכפור כבר לא מכסה את הלימונצ’לו, הוא נעשה חם מכדי לשתות.
בחלק מאזורי איטליה, ניתן למצוא מקומות שמגישים את המשקה בכוס קרמיקה שהוקפאה מראש, מה שמבטיח שהלימונצ’לו יישאר קר לאורך זמן.
קוקטיילים על בסיס לימונצ’לו
כמובן שניתן לשתות את הלימונצ’לו גם כחלק מקוקטייל. למרות שהוא בדרך כלל פשוט מדולל עם מיקסר בסיסי כמו מי טוניק או בירת פרוני מקומית, הנה כמה קוקטיילים מומלצים:
1. קוקטייל ג’ין ולימונצ’לו
הקוקטייל הראשון הוא יחסית פשוט, אך ניתן לפתח אותו במידה ורוצים. בכל מקרה הוא מספק משקה מרענן להפליא שיכול להכיל גם תו ארומטי עשיר.
המרכיבים:
- 45 מ”ל ג’ין יבש
- 15 מ”ל לימונצ’לו
- 15 מ”ל מיץ ליים
- 2 ענפי טימין טרי
איך מכינים:
ראשית, הוסיפו ענף טימין אחד ואת מיץ הליים לשייקר וערבבו אותם יחד כדי שהעשבים ישחררו את השמן שבהם. לאחר מכן מוסיפים את הג’ין והלימונצ’לו עם קרח ומנערים היטב. מסננים את התוכן לכוסית אולד פאשן או כוס לואו-בול אחרת ומקשטים עם ענף הטימין שנותר.
הקוקטייל הזה הולך מצוין עם בשר, כך שאם אתם גם ככה עושים על האש, חרכו את הטימין קצת לפני השימוש, זה ייתן לו ארומה מעניינת.
2. אמלפי מיול
פיתוח מעניין של קוקטייל המוסקו מיול הקלאסי, עם תוספת מפתיעה של תותים טריים, שאם משתמשים בהם כראוי הם משדרגים כל קוקטייל.
מרכיבים:
- 60 מ”ל לימונצ’לו
- 60 מ”ל ג’ינג’ר ביר
- 15 מ”ל מיץ לימון טרי
- 1 תות
- 4 עלי בזיליקום
איך מכינים:
מתחילים עם ערבוב של התות והבזיליקום בשייקר. לאחר שהתות מקבל מרקם של עיסה אחידה, מוסיפים את מיץ הלימון והלימונצ’לו, ומנערים היטב. מסננים את התוכן לכוס נמוכה מלאה בקרח וסוגרים עם בירת הזנגביל. אפשר להוסיף עלה בזיליקום בתור קישוט.
3. לימונצ’לו שפריץ
קוקטייל קיץ פשוט ומרענן העשוי משלושה מרכיבים בלבד, כמסורת השפריצים.
מרכיבים:
- 60 מ”ל לימונצ’לו
- 120 מ”ל פרוסקו או יין מבעבע
- 60 מ”ל מי סודה
- פרוסת לימון
איך מכינים:
מוזגים את החומרים לכוס יין גדולה או כוס הייבול מלאת קרח – מתחילים עם לימונצ’לו ומסיימים עם היין המבעבע. מערבבים בעדינות ומקשטים בפרוסת לימון או נענע.
ניתן להשתמש בטימין או בזיליקום במקום הנענע, ובאופן דומה, בשמפניה במקום פרוסקו אם אתם מעדיפים משהו קצת יבש יותר.
האם לימונצ’לו זה בריא?
ישנן טענות רבות כי לימונצ’לו הוא משקה בריא בזכות התכונות הטבעיות של הלימון. הוא מוגש לאחר הארוחה גם בזכות העובדה כי לימונים עוזרים לעיכול. ובאופן דומה, לימונים הם מקור לוויטמין C ולנוגדי חמצון. למעשה, ללימונים בפני עצמם יתרונות בריאותיים משמעותיים רבים.
מצד שני, כל זה טוב ויפה לגבי לימונים שלמים. הלימונצ’לו הוא רק תזקיק של הקליפה, ולכן יש לקחת את כל ההבטחות בערבון מוגבל.
למשל, נטען כי הלימון הוא מדכא תאבון טבעי כך שהוא עשוי לעזור לירידה במשקל. מצד שני, בהתחשב בכך שלימונצ’לו עמוס סוכר, לא היינו בונים על זה. כוס שוט ממוצעת של המשקה מכילה מעל ל-150 קלוריות, בנוסף לכ-17 גרם פחמימות. בהשוואה למשקאות אחרים, מדובר על אחד המשקאות המזינים…
בקיצור, בריא זה לא. מצד שני, בריא לנפש זה גם משהו.
