קוקטייל ביז’ו הוא משקה אלכוהולי ותיק הקיים עוד מלפני תקופת היובש בארה”ב, ומורכב משילוב של ג’ין, ורמוט וליקר שארטרז. הוא הומצא על ידי הארי ג’ונסון, “אבי הברמנים המקצועיים”, שכינה אותו ביז’ו (בצרפתית: תכשיט) משום שהוא שילב מרכיבים בשלושה צבעים של אבני חן שונות: ג’ין בצבע יהלום, ורמוט בצבע אודם, ושארטרז בצבע ברקת.
קוקטייל ביז’ו בסגנונו המקורי מוכן ומנוער עם קרח, כאשר במדריך הברמנים החדש והמשופר של ג’ונסון משנת 1900 (שעדיין מודפס עד היום!) נכתב עליו “ערבב היטב עם כף והגש”.
הביז’ו היה פופולרי במשך כמה עשורים. בניגוד לקוקטיילים דומים שהיו נפוצים לפני תקופת היובש בארה”ב – כמו המנהטן והמרטיני – התכשיט הזה לא ממש שרד את מבחן הזמן. הוא התגלה מחדש על ידי “מלך הקוקטיילים” דייל דה-גרוף בשנות השמונים, כאשר הוא נתקל במתכון בספרו של ג’ונסון. בעוד שבקוקטייל המקורי היו חלקים שווים משלושת המרכיבים, דה-גרוף שילש את היחס בין הג’ין לוורמוט והשארטרז כדי לרכך את פרופיל הטעם. בסופו של דבר, המתכון שלו הפך לסטנדרט.
קוקטייל ביז’ו – מתכון
קוקטייל ביז’ו
מרכיבים
- 45 מ"ל ג'ין
- 15 מ"ל שארטרז ירוק
- 15 מ"ל ורמוט מתוק
- 1 מקף ביטר תפוז
- 1 קליפת לימון
הוראות הכנה
- מוסיפים לכוס ערבוב את כל המרכיבים, למעט קליפת הלימון.
- ממלאים בקרח ומערבבים עד קירור, ואז מסננים לכוס קוקטייל.
- לוחצים את קליפת הלימון על דפנות הכוס כדי לבטא את השמנים שבה, ומשליכים פנימה (טוויסט).
על שארטרז ירוק
שארטרז (מצרפתית: Chartreuse) הוא ליקר על בסיס עשבי תיבול המיוצר בצרפת מיין מזוקק ומתובל ב-130 סוגי עשבים לערך. הליקר נקרא על שם מנזר “גראנד שארטרז” בו הוא מיוצר על ידי נזירים מהמסדר הקארטוזיאני (בצורה שקצת מזכירה את ליקר הבנדיקטין).
לליקר ישנם שני סוגים עיקריים: ירוק וצהוב. ההבדל ביניהם הוא כמשתמע – בצבע, אך גם במידת אחוז האלכוהול – כ-55% בשארטרז הירוק ורק כ-40% בליקר הצהוב, אשר מקבל את צבעו מתבלין הזעפרן, מה שנותן לו ארומה וטעם מעודנים ומתוקים יותר.
שימו לב שאתם משתמשים בליקר הירוק בקוקטייל הזה.
