ה-“לונג איילנד אייס טי” הוא קוקטייל שזכה לפופולריות גדולה בשנות השבעים, ומאז נשאר משקה אהוב.

היסטוריה

למי שלא בקיא, השם “לונג איילנד אייס טי” נותן את הרעיון שהקוקטייל הזה מכיל תה קר אמיתי כאחד המרכיבים שלו, או לפחות שטעמו מזכיר את זה של תה קר, אבל זה ממש לא נכון. כמו הרבה מהקוקטיילים הקלאסיים, מקור השם שלו לא כל כך ידוע. מתכון ראשון שלו הופיע בספר של בטי קרוקר, כבר בשנת 1961, אבל התיאוריות טוענות שהוא הומצא הרבה לפני כן – בתקופת היובש.

כשאנחנו אומרים “תקופת היובש”, אנחנו מדברים על חלון הזמנים שבין השנים 1920 ועד 1933 בארה”ב, בהן נאכף חוק האוסר על צריכת אלכוהול ומכירתו. זה היה ברור שאנשים לא באמת יפסיקו לשתות את המשקאות האהובים עליהם, ולכן החוק הזה גרר בעיקר המצאות שונות ומשונות, כמו אלכוהול בייצור ביתי, פאבים נסתרים (ספיק איזי), שתיית אנגוסטורה ביטרס בכוסות שוט או יצירה של קוקטייל שנראה מהצד כמו כוס תה קר.

כדי להטעות את השוטרים, האגדה מספרת ששותי ה-“Long Island Iced Tea” היו אפילו תולים תוויות של תיונים על הכוסות שלהם. נשמע קצת מפגר, אבל אם זה עובד, זה עובד.

על ה-“לונג איילנד אייס טי”

על הנייר, לונג איילנד אייס טי הוא פחות קוקטייל, ויותר בלאגן אחד גדול. ארבעה סוגי אלכוהול שונים באותה הכוס, יחד עם סאוור, טריפל סק וקולה? זה נשמע כמו “קוקטייל” שאח שלי הקטן מכין כשנותנים לו לשחק במטבח מאשר אחד הקוקטיילים הפופולריים בעולם. ועדיין, איכשהו, זה עובד.

ואולי הסיבה לכך שהאייס טי של לונג איילנד מצליח במקום בו כל כך הרבה מהקוקטיילים המעודנים של ימינו נכשלים היא פשוטה – הוא אלכוהולי בצורה מפחידה – כמעט 120 מ”ל של אלכוהול כנגד פחות מחצי מזה במיקסרים. אז אלא אם אתם בקטע של לדפוק את הראש סטייל “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”, שתו אותו בזהירות.

וזו גם הסיבה שלא צריך לנתח את הלונג איילנד אייס טי מבחינה מיקסולוגית יותר מדי. במקום, בואו פשוט נהנה ממנו כמו שהוא – קוקטייל פשוט להכנה שיורד מהר ומבצע את העבודה.

כדי באמת להינות מהמשקה, נסו להשתמש במיץ לימון סחוט טרי. ואם אתם רוצים לקחת את זה קצת יותר רגוע, השתמשו ב-15 מ”ל מכל אחד מהמשקאות החריפים במקום 20 מ”ל שבמתכון, ופצו עם קצת יותר קולה. האנשים הטובים של לונג איילנד לא ייעלבו.